שבוע 7-8-9 פאי תאילנד

נסטינג. תמיד קראתי על המונח הזה במונחי מסע, וכאן בפאי לראשונה הבנתי אותו. תקופות של שהייה, מגורים במקום אחד לזמן ממושך, יותר חיים במקום אחר מאשר טיול. יש אנשים שמחפשים רק את זה, יש אנשים שמגיעים לזה אחרי טיולים ממושכים, אנחנו אף פעם לא היינו האנשים האלה. בכל הזדמנות שהייתה לנו עד כה, גם בטיולים ארוכים של חודש או חודש וחצי, זזנו מהר, טיילנו במקסימום, עברנו בין מקומות. גם כשנסענו לשהייה של שבועיים במקום אחר, זה היה בסגנון כוכב - כל יום יוצאים ונוסעים ומגלים את כל מה שיש לעולם להציע ברדיוס נסיעה סביר, והסביר שלנו יכל להיות גם המון המון שעות נסיעה :)

הגענו לפאי אחרי חודש בצ'אנג מאי, אבל אי אפשר היה לקרוא לחודש בצ'אנג מאי נסטינג. כל יום נסענו ראינו טיילנו את כל מה שיש בעיר ומחוצה לה, עשינו שני רודטריפס מצ'אנג מאי - פעם אחת לשני לילות באיזור צ'אנג ראי ופעם אחת ל-4 לילות עם יומיים בבנקוק. אמנם הצלחנו לייצר בצ'אנג מאי גם יציבות ושגרה וחוגים קבועים לילדים, אבל זה לא בדיוק היה "חיים". זה היה חודש של טיולים והרפתקאות.

בפאי פתאום צנחנו אל הנסטינג מבלי שהתכווננו או ידענו איך זה יהיה. וזה היה מוזר וקשה. אחרי השבוע הראשון שבו ראינו את כל ה"אטרקציות" שיש בפאי וסביבתה - פשוט לא הבנו מה עושים :) עוד פעם למעיינות? עוד פעם לתצפית? עוד פעם לגינה? עוד פעם לווקינג סטריט? במשך כמה ימים אכלנו עם עצמינו סרטים והתלבטויות - זה בשבילנו? זה לא בשבילנו? מה העניין הזה שכולם מוצאים פה?

מצד אחד יפה כל כך, באמת נוף שמרחיב את הלב, לכל מקום שהולכים וגם אם לא הולכים לשום מקום.. ומצד שני - אין את הריגוש הזה של לראות מקומות חדשים, לאן הולכים היום, מקומות שעוד לא גילינו. היו ימים שהתחלתי את הבוקר עם עם יוגה מול הנוף, או בהליכה מהבית דרך השדות והנופים המדהימים וחשבתי לעצמי כל ההליכה וואו וואו כמה זה מדהים. הלוואי שככה יראה כל בוקר שלי. ואחה"צ הייתי במחשבות הפוכות של "טוב, נראה לי שמיצינו פה, מתי ממשיכים הלאה". כנראה שצריך פשוט להשלים עם זה שיש בנו גם וגם ולתת לזה להיות.

אחרי חודש, ההרגשה התהפכה והיה קשה לעזוב. התמכרתי לנוף היפה הזה שיוצאים אליו כל בוקר בלי ללכת לשום מקום, לשלווה שבה לא צריך לתכנן. לקסם של החבורה שהילדים יצרו לעצמם.

גרנו בפאי במתחם מקסים שנקרא Pai Lamun שהוא סוג של קיבוץ ישראלי, 10 בתים שנראים כמו צעצוע עם שביל שעובר ביניהם, ילדים בכל הגילאים מתרוצצים יחפים בין הבתים או נוסעים על אפניים, בריכה, ומסביב נוף מדהים. מרחק של 10 דקות נסיעה ממרכז.

בגלל שהמתחם נמצא מחוץ למרכז, ממש נהניתי לעשות הליכות בוקר לפני שיתר המשפחה מתעוררת בשבילים הסמוכים. יש משהו קסום בבוקר המוקדם, מעבר לנוף היפה שהולכים בו - אפשר לראות את ההורים מסיעים את הילדים עם טוסטוסים לבית ספר לבושים יפה, בימי ראשון איך כולם נוסעים למקדש עם מנחות של פרחים ומאכלים בידיים, רואים את החקלאים עובדים בשדות, בתחילת החודש שלנו בפאי עוד לא כל השדות אורז היו שתולים והתבוננתי איך הם שותלים את האורז, כל הכלבים המשוטטים מברכים אותך וחלקם מצטרפים אליך להליכה, רואים את המכולות קטנות צדי הדרך ואת הנשים מברכות אותך לשלום, ועוד כל מיני דברים קטנים שלא רואים כשממהרים בדרך לאנשהו, ורואים רק כשהולכים כדי ללכת :) בדרך כלל יצאתי להליכות לבד, עם פודקאסט מעניין באזניות, אבל מדי פעם גם בני הצטרף אלי ופעם אחת גם זיו. כל פעם שהלכתי רציתי לצלם עוד ועוד תמונות למרות שכבר צלמתי את אותם המקומות..

בילינו את הימים שלנו בעיקר בבתי קפה עם קפה ושייקים נהדרים, בדאצ'ה - הגינה המרכזית שכולם מתכנסים אליה וסביבה גם כמה בתי קפה כיפיים, שחקנו המון והילדים שחקו מלא - גם אחד עם השני, גם איתנו וגם עם חברים, בבתי קפה, בtoast office עם משחקייה ליובל ומזגן לנוח בו מהגינה :) ובtabletop - מקום של משחקי קופסא שהפך למקום האהוב על זיו ותום.

בפאי חווינו את ה1.9 ולראשונה מזה שנים טובות לא שלחנו אף ילד למסגרת. ככל שמתקדם המסע, מתחזקת אצלנו התחושה כמה הילדים לומדים, מתוך עניין אמיתי ובטבעיות, רק מלהיות איתנו 24/7, מלטייל ולחוות חיי מסע, מלהיות בטבע, מלשמוע פודקאסטים, ותוך כדי משחק. אינסוף הזדמנויות ללמוד מתמטיקה, פיזיקה, כלכלה, גאוגרפיה, כימיה, שפה, אנגלית, הסטוריה ומה לא. שואלים שאלות מעניינות שמזמינות שיעור, מפתחים שיחות עומק, דברים שקשה ליצור בלחץ של השגרה. ישיבה מול מדורה מזמינה שיעור על צבעים של אש ותרמודינמיקה. הליכת בוקר משותפת פותחת שיחה ארוכה על כל מה שקשור לאופציות של חברות, איך הן מבשילות ואיך ממשים אותן למניות, משחק עם בלון בבריכה מזמין חקירה על חמצן ופחמן ומה קורה לגוף בעת הנשימה, הכנה של מאכל במטבח מייצרת סקרנות ללמוד לבשל את זה יחד, וכל יום הוא הזדמנות ללמוד עוד משהו. בחלומי אני מפרמלת עודכמה נושאי לימוד והתחלנו קצת להשתעשע בזה אבל נראה איך זה יזרום הלאה.

אז מה עשינו בפאי חוצמזה?

(אמנם הפוסט מוקדש לשבועות 7-8-9 אבל מסכמת כאן את כל החודש ואולי חוזרת על מה שכבר כתבתי על שבוע 6 כי לחלק מהמקומות חזרנו שוב ושוב..)

מעיינות Sai Ngam - הידועים בכינוי "הפושרים" אותם הכי אהבנו וחזרנו אליהם עוד כמה פעמים

מעיינות Tha Pai - הידועים בכינוי "הרותחים", כיף לטבול את הרגליים אבל זה חם מדי כדי להיות יותר מכמה דקות וקשה להכנס עם כל הגוף, יש בריכה אחת למטה שהיא פחות חמה ונהנינו כולנו להיות בה

מעיינות Muang Rae - הרחוקים יותר והחינמיים, היינו שם לבד לגמרי וזו הייתה חוויה כיפית, יש בריכה קטנה חמה להכנס אליה ואחת קטנה להתקרר בה, ויש ליד גם את הנהר שכיף להתקרר בו אחרי

מפלים Morpaeng Waterfall - עם המגלשות הטבעיות שנראו לנו מפחידות מדי לנסות אבל נהנינו מהבריכה הקפואה למטה והבריכות והמפלונים הקטנים שלמעלה

גשר הבמבוק - Pambok Eco-village - אטרקצייה תיירותית שכיף לעשות בימים הראשונים בפאי, שבילים ארוכים מבקבוק מעל שדות אורז, עם המון נדנדות ופינות קסם בכל מקום לשבת ולהנות מהנוף.

הכפר הסיני Santichon Village - מקום קטן וחמוד, כמה דוכנים של ירייה ברובים וחץ וקשת, וגלגל "ענק" מיניאטורי שהילדים פשוט נהנינו ממנו נורא ובקשו לחזור אליו אחר כך. איזה כיף לראות שאחרי כל המקומות המטורפים שהם רואים בעולם הם עדיין כל כך נהנים מהדברים הקטנים האלה. כמה דקות נסיעה מעל הכפר יש תצפית יפה וגם בריכה.

הבודהה הלבנה - עולים כ500 מדרגות אל בודהה גדולה ולבנה שרואים אותה גם כמעט מכל מקום בפאי כשמסתכלים על ההר. כשאנחנו עלינו היא הייתה בשיפורים אבל הנוף והכושר היו שווים את זה. תום עלה וירד פעמיים 🤪

שקיעות ב- Two huts - מקום ממש כיפי עם מוזיקה חיה בערב, על צלע ההר במיקום המושלם לראות שקיעה. חזרנו לשם כמה פעמים, גם לבד וגם עם חברים. הייתי שמחה ללכת לשם פעם בשבוע כל שבוע לכל חיי :)

המיני גולף - מקום קטן וחמוד, עם מחבטים מבמבוק, הילדים ממש נהנו!

ה Dreamscape - מקום של חוגים וסדנאות, סאונה ובריכות קרות, מסיבות, וגם בית קפה וערסלים ומשחקים מול הנוף. הייתי שם פעם אחת בערב של אקסטטיק דאנס לבד, והייתי כמה פעמים עם הילדים סתם בבית קפה עם המשחקים והנוף. יש שם פשוט אווירה קסומה, פעם אחת תפסתי את הילדים שוכבים על הערסל ומתבוננים בצורות בעננים במשך דקות ארוכות.. קסם.

הליכה ב Pai Canyon - קניון אדום עם נוף מהמם, ומסלול שהולך במורה מפחידה לפרקים על הצוקים. התפצלנו ואחד חכה עם יובל, פעם אחת בני טיילנו שם עם תום ופעם אחת אני עם זיו. ביום אחר גם חזרנו לשם רק תום ןאני לראות זריחה והיה כיף אבל זריחה לא ממש ראינו כי היה מעונן 🤭

מסאז' ב Gaifa אצל קאיי - קרוב לדאצ'ה ובזמן שהילדים בטייבלטופ, ניסיתי גם את המסאז' התאילנדי שבו היא עדתה עלי נינג'ה פחות או יותר, וגם את המסאז' שמנים הנעים, ושניהם היו נהדרים.

חוג Muai Thai לילדים ואימונים לילדים אצל Apple - התחלנו בשיעור פרטי משפחתי כדי להתרגל ולפתוח את ההתנגדויות, והמשכנו לפעמיים בשבוע קבוע לזיו ותום, פעם אחת אני ובני יחד, וכמה פעמים גם בני לבד. יש חוג קבוע למבוגרים כל בוקר וחוג קבוע לילדים כל אחהצ. יוצאים משם רטובים מזיעה מכף רגל ועד ראש ולמחרת הכל כואב! אימון קורע ממש ועם מדריכים ילדים חמודים ומקצוענים :)

יוגה עם אלישה ב joy studio - הכרתי אותה כי פעם אחת מישהו מהמתחם הביא אותה אלינו למתחם להעביר לנו שיעור כאן.. וזה היה מושלם! אחר ניסינו להרים את זה ושוב וזה לא הצליח אבל חזרתי אליה לסטודיו שלה, פעם אחת לנסות יוגה ערסלים ופעם אחת לפילאטיס. יתר הזמן עשיתי יוגה לבד עם עצמי, במתחם או טיפה מחוצה לו, מול הנוף של השדות וההרים.

האפניים של Papa's pedals - פאפה הוא תופעה. איש מבוגר, לא מאמין בחולצות ועם מעט מאד שיניים, וחצרות מלאה באופניים לכל הגילאים שכולן תקופות באופן כלשהו. כשמגיעים אליו לשכור אופניים, הוא תמיד אומר שאין לו, ושנבוא מחר. אם מגיעים ברצף ובנחישות, הוא יתקן מה שצריך כדי להשכיר לך זוג :) נראה שכסף לא מעניין אותו, והוא כולו לב. לוקח לו נצח לתקן ולכוונן את האפניים, ובנתיים הוא לא יפסיק לדאוג לך שתשב בצל, יציע לך בוטנים, ישעשע את הילדים. לקח כמה ימים עד שהצלחנו לקחת לילדים אופניים, וגם חזרנו אליו כמה פעמים אחר כך, כדי לתקן ולהחליף מה שצריך. בשלב כלשהו נשבר לנו המיסב של אחד הגלגלים של העגלה של יובל ובאנו אליו לשאול אם יוכל לתקן. זה לקח שוב כמה ימים של 'מחר' או 'עוד שעה' אבל בסוף הוא הצליח וזה הציל אותנו לקראת החזרה לצ'אנג מאי. חבל שלא הצטלמנו איתו למזכרת., אבל כן יש תמונה של הילדים אחרי תספורת אצל הספר שצמוד אל החצר שלו :)

חומוס וספרים בעברית ב Shaya resort - מלון חמוד של ישראלים חמודים שידוע בחומוס שהם עושים כל יום רביעי. את החומוס אמנם אכלנו רק פעם אחת והוא היה מצוין, אבל חזרנו אל המקום פעם בכמה ימים כי יש שם ספרייה של ספרים בעברית, גם למבוגרים וגם לילדים בכל הגילאים, אז הגענו כל כמה ימים להחליף או להשאיל, ובזכות זה גם ואני וגם הילדים קראנו המון בחודש הזה ובספרי נייר.. איזו זכות.

באחד מסופי השבוע נסענו לרודטריפ קטן ללילה אחד. בחרנו מקום לינה מיוחד של בתים על העצים, כשלוש שעות נסיעה מפאי, ועצרנו גם בכמה מקומות בהלוך ובחזור.

המלון של הבתים על העץ היה חוויה בלתי נשכחת לילדים, ממש טבעי ומקסים. בצוך המתחם עוברים נחלים, הכל בנוי מעץ, ובלילה גם עשינו מדורה.

בדרך לשם עצרנו במפלי Mok fa וזה היה ממש ממש מרשים ויפה. הרסיסים מהמפל עפים עלינו בעוצמה ונהיינו כולנו רטובים גם בלי להכנס למים. ראינו שם גם שהמים והאדמה טיפה מנצנצים ולפי הצ'ט אכן יש בצפון תאילנד בחלק מהנחלים חלקיקים קטנטנים של זהב..

בגזרת הקולינריה בפאי, יש כל כך הרבה.. אבל אציין רק כמה. בתי קפה שאהבנו במיוחד:

Barbari (המאפייה האיראנית)

Romance cafe

The House Cafe' Pai

New coffee pai

Chaotic coffee (שם הקפה הכי טעים!)

מסעדות שאהבנו במיוחד:

יש פה כמה, אבל יש עוד המון מקומות טעימים אחרים..

Om garden - סלטים מעולים ובכלל אוכל טעים

Nigiri - מסעדה יפנית מושלמת. היינו 4 פעמים

Toast office - שניצל טעים לילדים ומשחקייה קטנה

Liomoncello - נחמד לדייט זוגי וכיף ואוכל איטלקי טעים

אכלנו במסעדות מעולות, אוכל מקומי וגם מערבי, ואינסוף של שייקים, פירות וקפה.

אכלנו גם הרבה בווקינג סטריט - רחוב מלא בדוכנים עם אוכל טעים טעים, כמה כיף זה שכל אחד יכול לקחת לו מה שבא לו בסגנון שונה לחלוטין, ואפשר לקחת כל מיני דברים... ספרינג רולס בדפי אורז, מלא מנות שונות עם אבוקדו וירקות, סלט פפאיה, סושי, גיוזות מעולות, שניצלים למיניהם, פלאפל של ישראלים, המבורגר, פיצה, בננה לוטי (בלי בננה ;) קרפים, מנגו וסטיקי רייס, גלידות.. טעים!!! בימי שבת יש שוק גם בדאצ'ה ואכלנו שם מהכל! יש גם נגנים ומוזיקה ואווירה כיפית, וכולם מתכנסים לשם..

פגשנו בפאי חברים שאנחנו מכירים מהארץ וגם הכרנו חברים חדשים! היה מגניב לראות איך יש עוד משוגעים כמונו שבחרו בדרך הזו והיה כיף לדבר עם עוד אנשים שהם לא רק המשפחה הגרעינית שלנו, לבלות יחד. הילדים יצרו קשרים מדהימים ונהנו בטירוף עם חברים :)

תמיד הערכתי כמה הילדים שלנו נהנים לבלות המון זמן רק זה עם זה ואיתנו, איך הם משחקים מדהים אחד עם השני, ולא נראה שחסרה להם חברה שבועות ארוכים של טיול, אבל לראות אותם פתאום ככה נפתחים ומגלים עולמות חדשים של חברויות, כמה הם נהנים מזה וצמאים לעוד מזה כשזה זורם ואני שמחה שיש להם את ההזדמנויות האלה, בתוך הטיול, עוד חוויות שילוו אותם וחברים שהם יוכלו לפגוש גם בהמשך המסע כי איכשהו כולם מתכננים פחות או יותר את אותו המסלול בסדר כזה או אחר :)