שבוע 15 - נונג קיאו לאוס

לסיום הטיול שלנו בלאוס רציתי שנראה כמה שיותר טבע. קראתי על Nong khiaw ולא הייתי בטוחה אם נצליח להגיע לשם כי הבנתי שהדרך קופצנית וארוכה..

פעם היה אפשר להגיע אליה מלואנג בשייט, אבל לפני כמה שנים הסינים בנו סכרים על הנהר ומאז כבר אי אפשר. מצאנו חברה שמארגנת ימי טיול שמתחילים בלואנג, נוסעים שעתיים לאחרי הסכר השני, ושם מחליפים לסירה וממשיכים בשייט עד לנונג קיאו. בדרך גם עוצרים באיזה כפר ועושים טיול דרך הכפר והשדות למפלים. הטיול היה ממש מוצלח, הדרך אמנם הייתה קופצנית אבל עברה מהר, והשייט היה פשוט נפלא. נופים יפהפיים של צוקים והרים מסביב, כפרים מקומיים. סירה לא גדולה עם קפטן, מדריך, אנחנו וזוג שוויצרים חמודים. בדרך על הסירה גם מספקים ארוחה טעימה ומשקאות חופשי.

ההליכה למפל הייתה לנו קצת קשוחה, יובל לא רצה ללכת והיה צריך לסחוב אותו כל הדרך, וקצת לפני המפל זיו לא הרגיש טוב ובני נשאר איתו ועם יובל לחכות ליד בית של משפחה מקומית שגרה בסוג של סככה מבמבוקים, בלי חשמל, עם מים זורמים מהנהר הסמוך, תרנגולים, כלבים ותינוק קטן. למפל המשכנו תום ואני יחד עם השוויצרים והמדריך ולמרות שלא היינו בבגד ים פשוט נכנסנו למים שנינו ככה כמו שאנחנו.

כשהגענו לנונג קיאו, ראינו איך כל המלונות ממוקמים על הנהר עם מזח משלהם והתנועה המרכזית באיזור היא בסירות הישר לפתח הבית. הסירה שלנו הורידה אותנו הישר במזח של המלון, שנמצא כ10 דקות שייט מחוץ לכפר.

למלון יש נוף מהמם שרואים מכל מרפסת ובמקום מקום במלון. אני זוכרת שכשחפשתי מלונות קראתי באחת התגובות שמישהי כתבה שהיא רצתה לשבת במרפסת כל היום ולא ללכת לשום מקום וזה מה ששבה אותי. ככה בדיוק זה הרגיש.

הזמנו במקור 2 לילות, היו לנו סהכ 5 לילות עד הטיסה שהזמנו מלואנג, ככה שידענו מראש שאם נרצה נוכל להאריך קצת אבל חייבים לחזור בזמן לילה לפני הטיסה. בסוף הארכנו בעוד לילה ונשארנו 3 לילות.

היה שם מהמם! גיוון מדהים לשהות בלואנג. טבע עוצמתי ופראי. ירוק שהוא יותר ירוק. מים צלולים יותר בנהר ונופים אדירים.

למחרת ההגעה לקחנו בבוקר קיאקים ושטנו קצת בנהר ה Ou, המשכנו עד לכפר קטן שבו עצרנו ורבצנו בחוף, ראינו אשה מקומית מגיעה לרחוץ בדים בנהר, ילדים מגיעים לשחות ולשחק, דייגים חוזרים מדייג, וגם מלא בפלואים מתרחצים.

אחרי כמה חודשים טובים ללא חופים, יובל ממש נהנה מהחוף והמשחק בחול ובמים.

אחה"צ הלכנו לנונג קיאו ואכלנו ב home cafe והיה לנו ממש ממש טעים. אחרי האוכל טיילנו בכפר עד הערב וראינו את החיים המקומיים..

למחרת החלטנו לעלות לתצפית המפורסמת של נונג קיאו. רב המטיילים מגיעים לנונג קיאו ליום יומיים במיוחד בשביל לעלות לתצפית ולעשות למעלה קמפינג. קראנו וגם שמענו, מחברה צעירים והרבה יותר בכושר מאיתנו שהעלייה קשה, משהו כמו שעה עד שעה וחצי של עלייה תלולה בהר. אבל הביקורות בגוגל קצת הרגיעו והיו מספיק כאלה שאמרנו שזה אפשרי גם עם ילדים וגם אם עושים את זה לאט יותר. החלטנו ללכת על זה בזוגות .תום עם בני וזיו איתי. בלי יובל כי הוא לא היה שורד את הדקה הראשונה :)

בני ותום הלכו ראשונים בבוקר וקבענו שיעדכנו כשהם יהיו למעלה. כשהם היו בפסגה זיו יובל ואני יצאנו עם הסירה של המלון לכפר וחיכינו להם שוב ב home cafe, אכלנו, והם בדיוק הגיעו ואז אנחנו יצאנו.

העלייה הייתה באמת קשה אבל הילדים עלו כמו אלופים והפגינו נחישות מטורפת. אחרי 10 דקות היינו רטובים מכף רגל ועד ראש מזיעה ולחות. המשכנו למעלה כמעט בלי לעצור, כשאנחנו עוקפים בדרך קבוצה של חברה צעירים כולל ישראלים אחרי צבא.. עלינו במשך שעה ורבע והגענו לפסגה פשוט מטורפת. רואים מלמעלה את הנהר משני הכיוונים של הכפר, את כל בתי הכפר פזורים, את ההרים והעננים.. נוף מרהיב! היינו גם כל כך גאים בעצמינו על ההישג שכל הגוף היה מלא באדרנלין. צלמנו והצטלמנו, גם עם הדגל של לאוס שתקוע שם בשביל התמונות האייקונייות ונהננו מהמנוחה. אחת הבנות מהקבוצה שפגשנו למעלה שאלה את זיו בן כמה הוא ונדהמה שאנחנו שם בלאוס כמשפחה. היא שאלה את זיו אם הוא קולט איזה בר מזל הוא שהוא מטייל בלאוס עם המשפחה וזה באמת הרגיש ככה - שאנחנו כולנו ברי מזל שהצלחנו להגשים את החלום הזה ולהיות שם במקום שהרגיש כמו קצה העולם, כמשפחה.

הירידה לקחה יותר זמן משחשבנו, עשינו אותה יותר בנחת ועם יותר עצירות, והגענו למטה בול לזמן השקיעה רגע לפני שמחשיך. בני תום ויובל בנתיים חכו לנו בכפר למטה.

כדי להגיע מהמלון לכפר וחזרה מקפיצים בדקך כלל בסירה אבל בחושך שולחים רכב במקום. בשני הערבים כשחזרנו לא היה מקום לכולם באוטו כי היו עוד 2-3 אנשים מהמלון שחזרו, ואני והילדים נסענו בחלק האחורי והפתוח של הטנדר. הסתכלנו כל הדרך על השמיים וראינו מיליון כוכבים, והילדים היו בעננים מזה..

התלבטנו אם להאריך בעוד לילה אחד ושאני אעשה עם הילדים שייט למואנג נגוי, עוד כפר שיוצאים אליו מנונג קיאו בשייט של שעה ומשהו, בני היה צריך לעבוד, וברגע האחרון החלטנו שנסיים בנונג קיאו עם האנרגיה המדהימה וטעם של עוד, נחזור ללואנג ונעשה עוד יום רגוע אחד לפני המעבר הלאה. עשינו את הדרך במונית, מה שחשבנו שייקח 3.5 שעות כי אנחנו לבד ולא צריך לאסוף ולפזר עוד אנשים אבל הנהג נסע ממש ממש לאט וזה לקח בסוף מעל 5 שעות…

הגענו ללואנג הפעם למלון אחר, קצת יותר במרכז. הלכנו לאכול במקום שכבר הכרנו ואהבנו :)

בערב הילדים עוד נהנו מהבריכה במלון..

למחרת עשינו יום רגוע ובני עבד. מוקדם בבוקר הלכתי ליוגה בבית קפה ממש מול הנהר, ואחר כך הייתי עם הילדים בבריכה, ובספרייה שהם אהבו עם כל המשחקים. השארנו בספרייה תרומה שהאשה המקומית שם אמרה ששוות ערך ל8 ספרים ובכל פעם שהם אוספים מספיק ל100 ספרים הם תורמים אותם לאחד מבתי הספר בלאוס, שחלקם אין ספרים כלל.

אכלנו צהריים בעוד מקום שאהבנו, אכלנו גלידה ופגשנו את בני בבית קפה שהוא עבד ממנו. יובל נרדם בעגלה והצעתי שלסיום נטפס זיו תום ואני לתצפית של phusi hill שוב, כבר היינו שם שבועיים קודם. פעם שעברה זה היה באמצע היום.. הפעם עלינו לקראת השקיעה. אמנם יפה לראות משם שקיעה אבל צריך לחלוק אותה עם מיליון תיירים סינים.. לא כיף בכלל. עדיף היה בהרבה בצהריים לבד :)

למחרת בצהריים הייתה לנו טיסה. ביליתי את הבוקר עם הילדים בבית קפה חמוד שבו עשיתי יוגה יום קודם,שחקנו קלפים ואני ניסיתי להסניף פנימה את הנוף של הנהר כדי להשאיר אותו חקוק בזכרון. חושבת עם עצמי אם אי פעם עוד אחזור לכאן.. בני הצטרף אלינו, נשנשנו משהו, חזרנו למלון ונסענו לשדה.

השדה של לואנג כולו בניין קטן, עם גייט אחד, וטיסה אחת בכל פעם. הטיסה התעכבה בשעה וחצי ובסוף המראנו. טסנו שוב לבנקוק, כבר הפעם הרביעית שלנו במסע, אבל הפעם רק לקונקשן של לילה אחד לקראת הטיסה הבאה.

לקראת הנחיתה נזכרנו ששכחנו לגמרי למלא את הטופס כניסה שאמורים למלא מראש ולקבל אישור כניסה לתאילנד.. למזלנו הספקנו לעשות את זה בטלפון צ'יק צ'ק עם הנחיתה והכל עבר חלק. העברנו את הלילה במלון חמוד ליד השדה, לא היה לנו כח אפילו לצאת ממנו.. הזמנו אוכל בגראב (כמה נוח.. התגעגענו לנוחות אבל האוכל בלאוס לוקח בגדול), בני שחק עם הילדים קצת פול בלובי, זיו עוד הספיק לעלות לשיעור השבועי שלו בזום והלכנו לישון גמורים.

היעד הבא שלנו - האי פוקוק בויטנאם! יעד שהחלטנו עליו רק כמה ימים קודם בספונטניות מוחלטת כדי להצטרף להאב משפחות שבדיוק עמד להתחיל וחשבנו שיהיה גיוון כיפי לילדים ולנו, וגם הזדמנות בשביל בני לעבוד בשקט אחרי תקופת החגים הארוכה..

בבוקר אחרי ארוחת בוקר במלון שוב הגענו אל השדה הסואן, כמה שונה מהשדה בלואנג... והמראנו בטיסה המספר 5 שלנו לכיוון פו קוק ויטנאם!