שבועות 13-14 לואנג פרבנג לאוס

לאוס, כמה קרובה לתאילנד וכמה שונה. הגענו ללואנג פרבנג בטיסה של שעה וקצת מבנגקוק. לואנג פרבנג היא העיר הצפונית של לאוס, על נהר המקונג. עיר שהיא גם בסיס לטיולים בטבע וגם מלאה במסעדות ובתי קפה שמושפעים מאד מהשליטה הצרפתית שהייתה כאן. 

התחלנו ביומיים במלון Luang orabang view hotel שנמצא קצת מעל העיר עם נוף מדהים על כל העיר והסביבה, נוף של 360 מעלות שנשקף מבריכה ענקית אל כל ההרים שמסביב. משם עברנו לדירת איירבנב ליתר השבועיים. הדירה הרגישה מיד כמו בית, והילדים עפו על כל המשחקים, ארגזים של לגו, והמון ספרי ילדים. 

בשבועיים שלנו בלואנג פרבנג עשינו והסתובבנו המון, אכלנו המון אוכל טעים וגם סתם שחקנו ורבצנו. היה כיף לגור סוף סוף בבית אחרי כמה שבועות של מעברים בבתי מלון..

ללאוס יש קסם שלוקח קצת זמן לעכל. למי יותר ולמי פחות. לי זה לקח יומיים. לבני יותר.. הגענו מתאילנד שלעומת לאוס היא המערב והציביליזיציה, אל עולם הרבה יותר פשוט, פחות מסודר, פחות נקי. עולם שלישי. אמנם יש כאן מדרכות, שזה לא משהו שקל למצוא בכל מקום בתאילנד, אבל כדי לרדת מסירה אל הרחוב צריך לעבור דרך ערימות של פסולת בנייה. הטיילת המרכזית מול נהר המקונג, איפה שכל התיירים לוקחים שייט, חצי שבורה ומלאה בזבל. יש כאן  מלונות מפנקים ומסעדות מתוקתקות, אבל פעם פעמיים ביום נופל החשמל בכל העיר לכמה דקות.. על אינטרנט יציב אין מה לדבר. אבל אחרי שהרושם של כל אלה שוקע ומתרגלים, מפסיקים לראות את זה ומתחילים לראות את כל הקסם. הרחובות היפים עם הבניינים המקושטים במנורות נייר צבעוניות. את הנזירים שמסתובבים בכל מקום ואת המקומיים שדואגים להם. את הנהר הגדול והעוצמתי וכל הסירות ששטות בו. את הילדים שמשחקים יחפים בבוץ וצוחקים ונראה שלא חסר להם כלום. ואת ההרים היפים מסביב, צוקים ענקיים.

הקצב פה שוב יורד ונרגע, וכיוון שאנחנו פה שבועיים,  מרשים לעצמינו לנוע בעצלתיים, לגלות מקומות חדשים וגם לחזור למקומות שאהבנו, להסתובב שוב באותם המקומות.

כמה דברים כיפיים שעשינו כאן:

סדנת גילוף בעץ ב Lon wood - כל אחד מהילדים בחר דמות ומגלפים אותה ממש מאפס, עם עזרה של המדריכים ודוגמאות של איך נראה כל שלב בדרך. ממש כיף! זיו ותום מאד נהנו והיו באיכוז שיא שעות. יובל מיצה אחרי 5 דקות ואני נשארתי לגלף את הפיל שלו במשך כמעט 5 שעות ונהניתי ממש!

מפלי Kuang si - מפלים מאד מרשימים, היה עמוס כי זו 'ה'אטרקציה הראשית של העיר. בכניסה לשמורת המפלים גם יש מתחם של דובים שהצילו מתעשיית הבידור ומשקמים שם..

פארק Nahm dong - פארק ממש יפה עם מפלים והליכה על גשרי חבלים גבוהים בין העצים ממש מעל המפלים. לא לבעלי פחד גבהים :) גם נכנסנו להתרחץ במים הקפואים. היינו שם לבד לגמרי והיה מקסים.

חווה לגידול אורז Living land farm - חווה משפחתית פעילה שבה גם מלמדים איך מגדלים אורז בשיטה המסורתית לאורך 13 שלבים.. כולל ירידה לבוץ עם הבאפלו לחרישת השדה, שתילה, קציר, ייבוש, הפרדת הגרגרים הקליפות, הכנת האורז ואכילה ושתייה של מה שמכינים ממנו :) היה ממש מעניין והכניס אותנו לחיים כאן עם סיפורים מעניינים של המדריך..

טקס הנזירים מוקדם בבוקר - קמנו ב5 בבוקר כדי לראות איך מחלקים אוכל לנזירים. יש פה תרבות מקסימה של נתינה לנזירים וגם לעניים, כמעט בכל עסק שפגשנו ראינו ושמענו איך הם מקדישים כמה שעות בשבוע לנתינה ובכלל איך הם דואגים לאחרים כי אמנם בלואנג רואים אנשים שיש להם הכל, אבל מחוץ לעיר בכפרים יש הרבה מאד עוני. הרבה משפחות שולחןת את הילדים שלהם למנזר להיות נזירים כי אין להם איך לכלכל אותם ובמנזר דואגים להם. אחרי שבוע וחצי שדחינו את הקימה ב5 הצלחנו סוף סוף, והלכנו לראות. הטקס עצמו היה אובר תיירותי ולא אותנטי, המון תיירים קונים סלסלאות של אורז וממתקים ויושבים בשורה לחלוקה והנזירים עוברים דרכם, אבל הרעיון מאחורי הדבר ממש יפה וראינו את זה קורה גם בכמה מקומות אחרים בעיר על אמת, סתם בעלי חנויות או דוכנים יושבים מוקדם ומחלקים.

עלינו לתצפית ב Phusi hill - גבעה שנמצאת במרכז העיר, עולים כ350 מדרגות ומגיעים לתצפית יפהפיה! הגענו באמצע היום והיינו כמעט לבד. ביום אחר עלינו לקראת השקיעה וחלקנו את הפסגה עם מיליון סינים :)

בכללי נראה שסין והתיירות הסינית קצת מתחילים להתשלט פה על העיר.. המון המון תיירים סינים שמגיעים לכאן ברכבת מהירה. ישראלים דווקא ראינו כאן די מעט ביחס לתאילנד, בעיקר חברה אחרי צבא. בקרנו בבית חב"ד לארוחת חג בסוכות והיינו המשפחה היחידה עם ילדים לצד עשרות חברה צעירים :)

חצינו בשייט לצד השני של המקונג בסירה שמעבירה מכוניות אופנועים וכל מי שרוצה, עשינו הליכה בצד השני, הליכה שהייתה קצת חמה וארוכה מדי, עד שהגענו לכפר קטן. בכפר יש מרכז שעושה סדנאות בחימר והילדים התנסות בזה. בחזור כבר לא היה לנו כח ללכת ותפסנו סירה מקומית קטנטנה ישר מהכפר הקטן כדי לחזור וזה היה חוויה בפני עצמה.

שיעורי טניס עם Khek - בכל מקום שאנחנו משתקעים בו לתקופה ממושכת אני מחפשת מראש חוגי ספורט לילדים, משהו שיתן להם קצת שגרה וקביעות מעבר לטיולים, וגם התנסויות חדשות וכושר. מצאתי בלואנג מועדון טניס עם מדריך חמוד והילדים עשו אצלו 4 שיעורים לאורך השבועיים, בשיעור האחרון גם אני הצטרפתי אליהם והיה ממש כיף. בשביל זיו שמשחק בארץ זה היה לחזור למשהו מוכר ואהוב ותום למד בפעם הראשונה וממש התלהב!

הספרייה המקומית- אחד המקומות המתוקים, חזרנו אליו כמה פעמים, מקום שמאפשר לילדים מקומיים לבוא לקרוא וגם לשחק במלא משחקים שיש שם, וגם אוסף תרומות כדי לספק ספרים לבתי ספר בכל רחבי לאוס. הילדים ובמיוחד יובל ממש נהנה לשחק שם בכל המשחקים…

בריכה במלון Luang prabarg view hotel - חזרנו אל הבריכה במלון שישנו בו בהתחלה כי הבריכה ענקית ומהממת ועם נוף מושלם.

פסטיבל אורות - פסטיבל שנתי שבו כל העיר מתקשטת במנורות נייר, כל הבתים והמסעדות והרחובות.. אנשים מכינים מיצגים ענקיים של אורות, כל המקדשים מתמלאים במנורות ואורןת, ויש תהלוכה ענקית של כל המיצגים, מתופפים ומוזיקה. בסוף משיטים את כל המנורות והנרות על הנהר. זה היה אירוע מדהים, ההיילייט מבחינתי, כל כך חגיגי ויפה לראות את כל העיר חוגגת.

בלואנג חגגנו לתום יומולדת 8 והכנו לו משחק סטייל המירוץ למיליון שבו הוא היה צריך לעבור בתחנות ברחבי העיר ובכל תחנה לחפש מעטפה לצפות בברכה מצולמת מהמשפחה והחברים בארץ, ולקבל את הרמז למקום הבא. הוא היה בעננים וכולנו ממש נהנינו איתו.

בלואנג גם צפינו בחזרת החטופים בהתרגשות כל כך גדולה!

בין לבין אכלנו המון אוכל טעים, שתינו קפה ושיקים, ואכלנו מלא בגטים, קרואסונים וקינוחים מעולים. האוכל בלאוס הפתיע אותנו בטירוף! אמנם אכלנו בעיקר במקומות של תיירים ולא בשווקים או בדוכנים המקומיים, אבל האוכל היה פשוט וואו! ההשפעה הצרפתית הייתה מורגשת מאד :)

הסתובבנו גם בשווקים, ברחוב הראשי היפה, שנהיה יפה עוד יותר בשעות לקראת הערב, וגם הרבה ליד הנהר. לצפות בסירות שטות על פני המים, ובמיוחד בשעות השקיעה זה פשוט מהפנט. בכל מקום גם פזורים מקדשים ומסתובבים נזירים, ילדים ומבוגרים, וזה חלק מהקסם של העיר.

אחרי שבועיים בלואנג המשכנו לנונג קיאו כמה שעות צפונה משם..