שבוע 12 - בנגקוק

סגרנו 90 יום בתאילנד. וואו איזו תקופה. מרגיש כמו כמה ימים וגם כמו כמה שנים.. מוזר מאד להפרד ולעבור הלאה.

את השבוע האחרון בילינו בבנגקוק. הפעם הגענו אליה בלי פומו, בלי ציפיות ומטרות, וגם נהננו ממנה מאד. לקחנו דירת איירבנב באיזור מרכזי, דירה שמהרגע הראשון הרגישה כמו בית. האמת היא שהרגשתי את זה עוד מהתמונות כשהזמנתי, הייתה לי הרגשה שזה יהיה בול. על הגג של הבניין בריכה ונוף של מגדלים.

נדהמנו מהסצינה של הקניונים כאן, כמה הם רבים וגדולים ויפים, איך הם מעוצבים בפנים ובחוץ, איך הם כולם מחוברים ולא משנה לאן תלך תמיד תעבור דרך איזה קניון… אני בדרך כלל עם אפס סבלנות לקניונים אבל כאן זו הייתה חוויה.

ביום הראשון כשיצאנו להסתובב, תכננו להגיע לאיזה מרכז אמנות שנמצא ליד קניון סיאם. ירדנו מהרכבת העילית לתוך הקניון וראינו עוד ועוד אנשים מסתובבים עם כובעים ובגדים ואקססוריז של פוקימון. אנשים מבוגרים. המשכנו ללכת וככל שראינו עוד ועוד כאלה הבנו שזה יותר מדי כדי להיות מקרי. התחלנו לעכוב אחרי הכיוון שממנו כל חובבי הפוקימונים מגיעים וגילינו שבדיוק באותו יום מתקיים כאן פסטיבל פוקימונים. בתוך הקניון היה מתחם ענק של מלא תחנות עם משחקים ותחנות והמוני מבוגרים עפים על החיים.. משחקים קלפים, משחקים פוקימון גו, מצטלמים ומתחבקים עם בובות.. מבוגרים בכל גיל! מחזה מלבב ממש. משהו בתרבות האסייתית, משאיר את המבוגרים קצת אינפלנטילים, מתלהבים מדברים שבמערב רק ילדים עוד מתלהבים מהם.. אבל כאן במזרח יש משהו תמים ומתמסר יותר וגם מבוגרים מרשים לעצמם להנות ככה עד הסוף מדברים קטנים וילדותיים. מצד אחד זה משעשע, ומצד שני זה מעלה כל מיני מחשבות על למה התקלקלנו קצת במערב ונהיינו רציניים כל כך..

זיו ותום היו בעננים ועברנו בכל התחנות במשך שעות.

בהמשך השבוע בקרנו עוד בקניונים השונים והילדים שחקו בלגו בחנויות הצעצועים השוות, היינו באקווריום היפהפה, טיילנו בפארק לומפיני והתלהבנו נורא לראות את כל לטאות הכח שם מסתובבות, טיילנו גם בטיילת לצד האגם בפארק בצ'אטיקי, טיילנו על הskywalks, היינו במוזיאון מדע לילדים, לקחתי את הילדים למשחקייה של harborland והם נהנו בטירוף, וגם לקחתי את זיו ותום לבד לפארק מים כי תום ממש רצה, וכי היומולדת שלו מתקרבת ולא יהיה לנו פארק מים בסביבה ביום היומולדת שלו. הגענו עם הפתיחה ,עשר וחצי ובמשך שעה שלמה היינו בפארק לגמרי לבד! הרגשה סוריאליסטית לחלוטין! בשיא אחהצ היו בפארק אולי 30 אנשים סהכ. הפארק היה לא גדול וכשאין תור לכלום מתגלשים מיליון פעם ברצף! בילינו בו יום שלם עד הסגירה והילדים היו מלאי הוקרה והודייה ונהננו ממש :)

אכלנו הרבה פאסט פוד וגם אוכל מקומי טעים, וגם נהנינו מזמן בית ומהבריכה של הבניין.

גילינו עולם ומלואו במכונת השתייה האוטומטית בבניין שלנו וברחבי העיר שמכינה כל משקה אפשרי טעים ונגיש וזול ומשעשע. גם משמיע שירים ומדבר איתך תוך כדי.

ביום שישי בבוקר, יומיים לפני תום הויזה, נפרדנו מתאילנד שהייתה כל כך טובה אלינו והייתה סיפתח מדהים למסע שלנו, וטסנו ללאוס. קרוב קרוב אבל שונה כל כך..