שבוע 6 - פאי

19.7.2025

הגענו לפאי ונדמה שהזמן קצת עצר מלכת. זה לקח כמה ימים, זה היה מוזר בהתחלה ועוד היינו במוד צ'אנג מאי - לראות הכל מהכל, אבל לאט לאט הקצב של פאי חלחל אלינו. 

אנחנו ישנים במתחם קצת הרחק מהעיירה, עם בתים שנראים כמו צעצוע, בריכה יפה מול שדות האורז וההרים, והמון ילדים ישראלים מתרוצצים כמו בקיבוץ. 

מעבירים את הימים בטיולים בשדות, רכיבה על אופניים, מדי פעם מעיינות או תצפית יפה, בגן השעשועים שכולם מתכנסים אליו - הדאצ'ה, בבתי קפה, מסעדות, בערב בווקינג סטריט עם דוכני אוכל טעימים, ובבריכה בבית.

היינו בגשר הבמבוק - מקום מקסים שכיף לבלות בו כמה שעות, ומתאים ממש לימים הראשונים כאן.

היינו בפאי קניון - הליכה על מצוק אדום עם נוף מהמם, קצת מפחיד לפרקים כי אין מעקות או משהו להאחז בו. בשלב מסוים התפצלנו ואחד חכה עם יובל בזמן שהשני יצא לטיול עם אחד הגדולים ואז החלפנו.

הילדים גילו מקום של משחקי קופסא וברגעים אלה שכותבת את הסיכום הזה אנחנו פה כבר פעם שלישית השבוע. 

אני נהנית פה מיוגה עם עצמי מול הנוף והליכות בוקר בין השדות. היופי של השדות, משהו בסימטריה והצורות הגאומטריות שלהם, הפרות והתרנגולים והכלבים המסתובבים, פשוט מרחיב את הלב.

נרשמנו גם למקום של אגרוף תאילנדי! כדי למוסס את ההתנגדות של תום הלכנו לשיעור משפחתי פרטי, בני ואני עדיין מתאוששים מזה :) תום כרגיל אחרי הפעם הראשונה התלהב ורצה שוב ומשום נסללה הדרך לחוג שזיו ותום ילכו אליו קבוע בזמן שנהיה פה.

גילינו גם את ה TwoHuts - מקום מושלם לראות  שקיעה עם מוזיקה חיה ובירה או שייק. 

גילינו גם את ה Shaya מלון של ישראלים חמודים שיש בו המון ספרים בעברית להחלפה ואני והילדים עפים על זה. זיו כבר התרגל לקרוא בקורא הדיגיטלי וגם אני אבל היה יותר כיף לקרוא בנייר וגם ליובל יש פה מבחר גדול של ספרים. נהנינו גם ממלוואח ומחכים ליום רביעי לאכול של חומוס :) בגזרת הפלאפל כבר טעמנו 3 פלאפלים שונים בעיר, נחמד לגוון אחרי כל כך הרבה אוכל תאילנדי.

הוויב של פאי, הקצב האיטי שלה, העובדה שראינו כבר את כל ה'אטרקציות' של פאי ואין רשימה של מקומות מרגשים לגלות שעוד לא ראינו - מודה שהיה לי קשה להתחבר לזה בהתחלה אבל נראה לי שזה כובש גם אותי 😊 קשה לקרוא לזה מנוחה, כי בכל זאת יש פה 3 בנים שאיתנו 24/7 אבל נראה לי שזה הכי הרבה מנוחה שהיה לנו כבר הרבה זמן!

היופי של הטיול הזה הוא באיזונים ובניגודים. בין העיר לכפר, בין המהיר לאיטי, המרדף מול השהייה. בין השינויים לשגרה, וגם בין החוץ אל הפנים. ועכשיו זה מרגיש כמו זמן טעינה, לרבוץ לשחק ולנשום את הנוף לפני שממשיכים הלאה.